THIS SITE IS DEDICATED
TO CAPTAIN NAVY MIKE ELDAR WHO IS CELEBRATING TEN YEARS OF HIS FIGHT FOR FREEDOM OF SPEECH.
FOR MORE INFORMATION, IN HEBREW OR IN ENGLIS, SEARCH HIS NAME ON GOOGLE
רשימת ה"סודות"
שבכירי ביטחון השדה "דגו"
מספרי אלדר
הרשימה הבאה, על שלל
הנימוקים שבה, גובתה בתצהירים
של אלוף-משנה יואב בן-דוד,
אז ראש מחלקת ביטחון השדה,
של סגנו סא"ל משולם שמיר
ושל סא"ל עופר בן-עזרא, ראש
ענף ביטחון שדה באותם
ימים. הסתרתה בחסות בתי
המשפט זכתה לגיבויים
של פרקליטים כגון עוזי
פוגלמן, שבאחרונה מונה
לשופט זמני בבית המשפט
העליון (כצפוי לגבי עובד
מדינה מסור), ענר הלמן, אורית
סון, יעקב כהן, שמאי בקר
ואחרים. כיוון שהשופט
ברוך אישר לפרסם את כל
"הפרטים שהתגלו אגב ניהולו",
אזי אין מניעה לפרסם את
הדברים.
1)
הפעלת מטענים בחוף
בשלט-רחוק מצוללת
– לטענת ביטחון השדה, קטע
זה הועתק מהספר "שייטת
11" שנאסר לפרסום. לטענתם,
כל ייחודה של הצוללת הוא
בחשאיותה ופרסום יכולת
זו מבטל את ייחודה. לדבריהם,
פעילות ייחודית ומסווגת
זו המאפשרת להפעיל מטענים
באזורים מרוחקים מהארץ
עלולה להסגיר שיטת פעולה
מבצעית שיש כוונה לעשות
בה שימוש גם בעתיד וחשוב
שיכולת כזו תישאר חשאית
כדי לא ליצור מצב בו פיצוץ
מטען בקרבת החוף באזורי
לחימה מרוחקים ישויך
לפעילות צוללת. הדבר עלול
להוות איום על הצוללת
ולחשוף שיטת פעולה חשאית
ייחודית. קציני ביטחון
השדה הדגישו כי החשאיות
היא נשמת אפה של פעילות
הצוללת, שהיא כלי-שיט איטי
יחסית שקל יחסית לטבעה
כשהיא מתגלה סמוך לחופי
האויב. כן נטען שיכולת
מבצעית זו מצויה ברשימת
הנושאים האסורים בחשיפה
ללא אישור רמטכ"ל, מה שנקרא
"טאבו רמטכ"ל".
אלדר לא יכול היה לדעת
על עניין זה "בתוקף תפקידו"
כי לא היה שותף סוד, כי לא
היה בחיל הים עת בוצע המבצע,
כי היה על שולחן הניתוחים
באותו יום (ניתוח לב) וכיוון
שקיבל את המידע במהלך
ראיון עם מפקד הצוללת
ועם לוחמי השייטת, שאף
צוטטו בספר. אמנם, יש כאן
טעון "סודי" ולפיו פעילות
הצוללות היא "חשאית" אך
דומה כי הדבר ידוע בכל
העולם. כמובן, נוסף כאן
טעון "משכנע" לפיו אם הצוללת
תתגלה, ייקל לטבעה, אך טעון
כזה ניתן לטעון לגבי כל
מערכת נשק – ולכן אישרו
כל הגורמים לפרסם את דבר
ה"סוד" הזה.
דומה כי יש קשר בין הניסיון
הכושל לאסור לפרסם קטע
זה בשל כך שאלדר ציטט את
המעורבים שטענו כי מפקד
חיל הים דאז, ששהה בצוללת,
דרש ממפקד הצוללת להפעיל
את המוקש כשאזרחים לצדו,
רק כיוון שרצה לסיים את
המדינה מהר, כדי להגיע
לחתונה...
צוללת "גל" (יצאה משירות)
2)
ביטול מערך התצפיות
החופי ומערך הסיורים
הרכובים המשולב עמו – כאן נטען כי חשיפת הדבר עשוי להוריד
את חששם של גורמי פח"ע שונים
ממעגל אבטחה נוסף שנמצא
על החוף למקרה בו יצליחו
לחדור את מערך הבט"ש. לדבריהם,
חשיפה זו עלולה להביא
לנזק במישור המודיעיני
שלא ניתן להרחיב בו, אלא
במעמד צד אחד.
עניין זה היה "סוד" גלוי,
שהרי כל מי שנסע לאורך
כביש החוף החל מתחילת
שנות השמונים, ראה את המצב.
זמן מה לאחר שהספר נאסר
לפרסום התראיין מפקד
חיל הים, אלוף אלכס טל, ב"מעריב",
ואישר שהמערך נסגר (בכתבה
שייעודה היה השפעה על
מקבלי החלטות בנושא התקציבי...).
מי שעוקב אחר פרסומים
בנושאי מחדלי ההגנה על
מדינת ישראל לאורך הגבול,
או מיגון מבנים, אבטחת
בסיסי צה"ל וכדומה יודע
עד כמה מופרכת טענת ביטחון
שדה כאן.
3)
פעילות צוללות
במבצע של"ג בקרבת נמלים
סוריים – כאן טענו
אנשי ביטחון השדה כי על
אף שהמבצע התמקד בגזרה
הלבנונית, פעילותן החשאית
של הצוללות אפשרה למקמן
באזורי הלחימה בפתחי
הנמלים הסוריים למקרה
שסוריה תיכנס למלחמה. לדבריהם, מתיאור
המעקב והתצפיות הפריסקופיות
בספר ניתן להבין עד כמה
מתקרבות הצוללות לעבר
כלי-שיט אויב בגזרה הסורית.
הם טענו כי חשיפת מידע
זה עלולה לגרום לריכוז
פעילות סורית מקדימה
ומונעת לחיפוש ותקיפת
צוללת כל אימת שחיל הים
יפעל בגזרה ולקעקע את
יכולת ההפתעה של חיל הים
בהצבת הצוללות בקרבת
הנמלים הסוריים בשעת
מתיחות ופעילות כוחותינו
בגזרה.
אלדר לא היה שותף סוד
ולמד על הפעילות מראיון
עם מפקד הצוללת, שאף צוטט
בספר. גם כאן, התיאור מפחיד,
שהרי מי חפץ לסכן את לוחמי
הצוללות. עם זאת, דומה כי
מי שמסר לאלדר את החומר,
מפקד הצוללת עצמו, ולימים
גם מפקד שייטת הצוללות
לא סבר כך, וכך גם הצנזור,
שאישר לפרסם את הדבר. ויותר:
מייד לאחר הלחימה התפרסמו
מאמרים בעיתונות בהן
התגאה מפקד חיל הים בפריסת
חיל הים בקרבת החוף הסורי...
4)
הכנסת כלי שייט
לתובלת צולל בודד ("דולפין")
לתוך צינור מטיל טורפדו
("צמ"ת")– לדברי ביטחון
השדה, אסור היה לפרסם מידע
זה כי ניתן להבין ממנו
שצוללת העוסקת במשימת
תובלת לוחמי שייטת 13 משעבדת
חלק ניכר מהצמ"תים שלה
לצורך נשיאת "דולפינים"
ומפסידה יכולת לשאת נשק
ייעודי של הצוללת. הם טענו
כי בצוללת קטנה, כפי שהופעלה
אז, יש לדבר משמעות מבחינת
יכולת הלחימה העצמאית
של הצוללת
וכן כי במבצע שבו תיחשף
פעילות לוחמי שייטת 13 יצביע
הדבר על כך שפועלת צוללת
באזור המוגבלת בכמות
הנשק שלה. לדברי ביטחון
השדה, גם עניין זה היה מצוי
ב"טאבו רמטכ"ל".
אלדר לא היה שותף סוד
למבצע ולמד על הפעילות
מראיון עם מפקד הצוללת,
שאף צוטט בספר. בנוסף, שיטת
פעולה זו ידועה בכל העולם
ואף פורסמה בהקשר לחיל
הים הישראלי באשר לפעילות
הצוללות הישנות מסוג
"S” ו-"T”, ובאישור גורמי
ביטחון השדה, שכאן מנעו
את הפרסום. ובכלל – צוללות
"גל" יצאו משירות מזמן והחיל
הים פרסם באופן גלוי את
יכולות צוללות ה"דולפין"
החדישות בנושא תובלת
לוחמי קומנדו ימי.
5)
שיתוף פעולה בין
ספינת-טילים לבין צוללת
בירי טילים לעבר יעדים
בחוף – כאן נטען שוב
כי גדולת הצוללת היא בחשאיותה
וכי חשיפת פעולותיה מבטלת
את ייחודה. לדברי ביטחון
השדה, כל אימת שיראה סטי"ל,
האויב יחפש צוללת ויצליח
לאתרה ולפגוע בה.
קטע זה הופיע בספר
"שייטת 13" שפורסם עשר שנים
קודם לכן, באישור ביטחון
השדה והצנזור. לפיכך, טוענים
כאן אנשי ביטחון שדה שהם
עצמם אישרו לפרסם דבר
שעלול לגרום לטיבוע צוללת... זו ראייה ודאית
לשקר המתמשך של קציני
ביטחון השדה, ושל מפקדיהם,
בגיבוי הפרקליטות, שהרי
הם ידעו שהם עצמם אישרו
לפרסם את הדבר.
6)
פעילות לוחמי שייטת
13 בנמל סורי לפני מבצע של"ג – כאן נטען כי פרסום הדבר
יסכן את לוחמי השייטת. קרי – אלדר סיכן
את חבריו בחיל הים...
גם מבצע זה תואר בספר
"שייטת 13" שראה אור עשר שנים
קודם לכן באישור ביטחון
השדה והצנזור – כלומר,
הם אישרו לפרסם דבר המסכן
את הלוחמים – פשוט שערורייה!
שני הסעיפים הללו מלמדים
על הרשלנות הפושעת, על
השטחיות ועל כך שבכירי
הממסד הביטחוני והמשפטי
גיבו חבורה של קצינים,
שיצאו נגד האינטרס שהם
עצמם מייצגים וירו לעצמם
בראש. שהרי, בשני הסעיפים
הללו נטען שפרסומם עלול
להוביל, בהסתברות גבוהה,
להטבעת צוללת ולהרג אנשיה
– והם עצמם אישרו לפרסם
את הדבר בספר קודם - די בכך
כדי ללמד על רצינות כל
טענותיהם.
7)
אזכור צוללת כפלטפורמה
לנשק טקטי ואסטרטגי – נטען כי יש על כך פרסומים
ממקורות זרים, אך כשזה
נאמר על ידי קצין בכיר
בחיל הים זה מקבל משמעות
אחרת.
עניין זה פורסם קודם
לכן בכתבות מפי מפקדי
חיל הים יוחאי בן-נון, מיכה
רם ועמי איילון, וכמובן,
אלדר היה שותף סוד לעסקים
ה"אסטרטגיים" של מדינת
ישראל – נו! ועוד: הרי יש
רמזים "רשמיים" של מדינת
ישראל עצמה באשר ליכולת
הזו ואלדר כלל לא כתב שיש
יכולת כזו...
8)
פרוייקט הצוללות
בגרמניה – כאן טענו
אנשי ביטחון השדה כי בספר
תוארה פעילות התקפית
של צוללות חיל הים וכי
עובדה זו עלולה לפגוע
בפרוייקט בניית הצוללות
החדשות בגרמניה. לדבריהם,
הפרויקט מומן על ידי ממשלת
גרמניה מתוך מחויבות
לביטחון ישראל וכי בפרויקט
הושם דגש על אלמנט ההגנה.
הם טענו כי פרסום הפעילות
ההתקפית המתוארת בספר
עלולה לשחק לידי גורמים
בגרמניה שיבקשו לעכב
אישור רשיון יצוא לצוללות
לישראל.
גם כתב מחונן במיוחד
לא יכול להתמודד עם טעון
מגוחך זה.
צוללת "דולפין"
9)
אירוע חמור
– לדברי ביטחון השדה, בספר
"דקר" נכתב "שגה אחד ממפקדי
הצוללות וגרם לנזק מיותר"
והדבר מרמז על אירוע חמור
שקרה. לטענתם, בגלל "רמז"
זה , אין לפרסם את הספר.
אלדר לא היה שותף סוד
למבצע זה, במהלך מבצע "שלום
הגליל" (1982). אלדר רק רמז בספרו
על המחדל החמור, וחכמי
הדור מביטחון השדה הפנו
את תשומת הלב לרמז – מה
עוד יש לומר על חבורה זו
ועל הפרקליטים הנאורים
שגיבו את איוולתם.
10)
שימוש באוניות
סוחר חמושות במלחמת יום
הכיפורים – לדברי
ביטחון שדה, שימוש באוניות
סוחר שחומשו בטילים ובתותחים
הנה דרך פעולה שהוסתרה
וחשיפת הדבר תוביל לכך
שכל אוניות הסוחר של ישראל
יהיו בסכנה והדבר יהווה
הצדקה לתקיפתן במלחמה.
אלדר לא היה שותף סוד
ולמד על המבצע ממפקד חיל
הים דאז וממפקדי המבצע.
ובכלל, שיטת פעילות זו
נחשפה בספרים קודמים
של אלדר, באישור ביטחון
השדה.
ויותר: לאחר אישור הספרים
טענו אנשי ביטחון השדה
כי כעת אין לפרסם את הנימוקים
ששימשו למניעת הפרסום,
שעה שבספר "שייטת 11" פורסמו בפרק 11 (העוסק
במחדלי ביטחון השדה ובמאבקם
עם הצנזור) כל הנימוקים
דנן...
צילום מתוך הספר "שייטת
11 – הקרב על הצל"ש"
11)
חשיפת ה"מעוז" – נטען נגד אלדר כי חשף
את העובדה שחיל הים משתמש
באניית אם בשם "מעוז" המופעלת
לעתים גם בחזות אזרחית.
קציני ביטחון השדה הסתירו
את העובדה כי מפקד חיל
הים בעבר, אלו, מיכה רם, אישר
לפרסם אלבום כלי שיט של
חיל הים ובו צילום ה"מעוז".
ועוד: אנייה זו אף בקרה
בנמלים מצריים במהלך
חיפושי הצוללת "דקר" וצילומה
אף התפרסם בשער העיתון
"ידיעות אחרונות".
"מעוז" מתוך אלבום כלי
שיט חיל הים
אלדר הציג חוברת
זו, חסרת סיווג, כראייה
לעמדתו, ובתגובה היא נאסרה
לפרסום...
12)
סגירת יחידת הנחתות – לטענת ביטחון השדה,
ניתן להבין מהספר שיחידת
הנחתות צומצמה, עד כדי
ביטולה, וכי אם יידע זאת
האויב הסורי, הוא יעביר
את יחידות הגנת החוף לגולן,
והדבר יגרום להרג חיילי
צה"ל.
אמנם, אלדר פיקד על
היחידה אך הוא לא חשף את
עובדת סגירתה, ואך ניסה
ליצור מראית עין כאילו
היו אז כלי-שיט חדשים בתחום
זה. המלחמה האחרונה
בלבנון העידה כי אין לחיל
הים נחתות, שהרי לו היו,
ודאי שהיו משתמשים בהן.
מאבק ביטחון השדה נגדו
גרם לכך שבכתבות רבות
בעיתונים ובאינטרנט פורסם
דבר סגירת היחידה וברי
כי הדבר ידוע לכל החפץ
במידע זה. לדברי אורי שגיא,
שהיה אלוף פיקוד צפון,
הנימוק לפיו הסורים יעבירו
יחידות לגולן כתוצאה
מחשיפת עובדת סגירת היחידה
הנו נימוק מגוחך.
נחתת 36 מטרים – יצאו
משירות
נחתת 60 מטרים – יצאו
משירות ונמכרו
נחתת "בת-שבע" – יצאה
משירות וטובעה
13)
שיתוף פעולה עם
כוחות זרים – כאן נטען
שאלדר חשף "הסכם חשאי" בין
ארצות הברית לסעודיה
במסגרת הפעולות לחילוץ
ספינת טילים שעלתה בשנת
1981 על החוף הסעודי.
מעבר לאיוולת שבטענה,
הרי שאלדר העתיק את המידע
מכתבה בעיתון.
14)
פעולות המוסד במדינות
ידידותיות – אלדר
רמז בספרו כי המוסד ושייטת
13 טיבעו רחפות של המחבלים
בנמל איטלקי וכי אם הדבר
ייחשף, תיגרם פגיעה ליחסי
ישראל-איטליה.
אלדר, למד על המבצע
מראיון עם משתתפיו ו"רמז"
עליו, וביטחון השדה כיוון
ישר למטרה.
15)
חיל הים בכינרת – כאן נטען כי חשיפת העובדה
שחיל הים פעל בכינרת, במסווה
של משמר הגבול (עד שנת 1967)
הייתה בניגוד להסכמי
שביתת הנשק ופרסום הדבר
יפגע ב"היבטים מדיניים".
אין מה לומר על טענה
משונה זו זולת הפניית
הקוראים לספר "מצעד האיוולת"
של ברברה טוכמן. סעיף זה,
הנו הראייה טובה ביותר
למסע הדייג של קציני ביטחון
שדה. אלדר כתב על כך בבקשותיו
לבית המשפט להתרת פרסום
וקבע כי שלל הדייג של קציני
ביטחון השדה בספר, היה
סרדינים בעושים.
16)
הונאות – נטען
כי אלדר כתב בספרו על הונאות
שנעשו טרם עזיבת בסיס
ראס סודר בסיני, וכי פרסום
הדבר יזיק לביטחון.
עוד טענה משונה,
הרי טוב שאלדר הדגיש שיש
הונאות, שהרי אז האויב
לא יידע מה נכון ומה לא!
בכתבות קודמות בנושא
זה שפורסמו באתרים שונים
אפשר למצוא עוד הסברים
לכל סעיף ופירוט נוסף
של מהלכים מטופשים של
ביטחון שדה, הפרקליטות
ובתי המשפט.
